פוטותרפיה (תרפיה בצילום) מהווה תחום טיפולי שמתפתח לאחרונה בארץ ובעולם, מתוך ההכרה במדיום הצילום ובתכונותיו התרפויטיות הייחודיות.
לצילום יש יתרון בכך שהוא כלי נגיש, מגרה ונוח לשימוש, שניתן באמצעותו ליצור תקשורת לא מילולית, לעקוף הגנות, ולהגיע לפידבק מיידי ומעורר. הצילום מעביר, באופן מוחשי, את נקודת המבט הייחודית של הפרט ומשקף את מצבו הרגשי.

במציאות של היום שבה הצילום הוא חלק בלתי נפרד מחיי היום יום של הילדים ובני הנוער , המצלמה זמינה מאוד ומשמשת אותם לצורך הרישות החברתי ותחושת היחד - , גם בבית החולים המצלמה מאפשרת מימד חדש של התמודדות. מימד של כוח. ברגע שחולה לוקח לידיו מצלמה הוא מקבל סוג של שליטה, יכולת לקחת לידיו תרתי משמע סיטואציות ולקבוע מה נכנס לפריים ועל מה הוא מוותר. המצלמה המהווה בין היתר כלי של משחק- משקפת מיידית את הלך הרוח וכיצד החולה רואה את סביבתו ברגע זה ממש, על מה הוא שם דגש , מה מעסיק אותו - פחדים, חששות, דאגות, כאבים...

הפוטותרפיה מציעה קשת של אפשרויות בנוסף לצילום עצמו, התבוננות עם החולה בתצלומים, בחירה שלו במה להתמקד ועבודה עם התצלומים בכתיבה, באומנות, כל אלו משמשים לסיוע בטיפול במצבו הנפשי המורכב.
לחולים במחלות כרוניות הפוטותרפיה מאפשרת מסע באמצעות המצלמה . המצלמה מלווה אותם לאורך זמן בהתמודדות עם המחלה, ביום יום ובמידה גדולה מסייעת להתהוות מציאות חדשה שבה הבדידות אט אט מתמוססת, והתחושה של שיתוף מתחזקת.

המצלמה נגישה לילדים המגיעים לבית החולים, במחלקות השונות ומרככת את המפגש במסלולים השונים – של בדיקות , ניתוחים , וטיפולים שונים. הטיפול בפוטותרפיה נעשה הן במרחבים הפתוחים – חדרי ההמתנה , והן במחלקות ייעודיות באופן של עבודה פרטנית והן באינטראקציה קבוצתית.