כאשר בשרו לשלמה  נער בן 17, שהוא סובל מכשל כלייתי ויצטרף לעבור טיפולי דיאליזה, הוא קיבל את זה באהבה (לפי דבריו) רק חשש איך יעביר את זמנו  במהלך הטיפולים שאורכים כ 4 שעות בכל פעם, במשך 3 פעמים בכל שבוע.

יחד עם לימודי אנגלית, ולימודי גמרא (שלמד עם חברים), התחיל ללמוד עם ננה,  מחנכת בדיאליזה, מידול ועיצוב בתלת מימד. 

שלמה התחיל במידול של דברים קטנים כגון מחזיק מפתחות  ומודלים קטנים.

שלמה רצה להכין משהוא משמעותי יותר והחליט למדל את מכונת הדיאליזה אליה הוא מחובר. אחרי עבודה מאומצת על מכשיר הדיאליזה, הוא החליט שהוא רוצה למדל את כל עמדה שבא הוא נמצא (המיטה, מכשיר הדיאליזה, השולחן, הכיסא, הפח.... הוא לא פסח על שום דבר).

שלמה היה כל כך שקוע בעבודתו שלעיתים אף נשאר מעבר לזמן כדי לסיים את העבודה של אותו היום. 

טיפולי הדיאליזה עברו עליו בצורה נעימה, מלמדת ועם תוצרים שהדהימו את כל הסובבים, תוצרים שהוא היה מאוד גאה בהם.

אחת הדאגות של שלמה הייתה שהוא לא יסיים את כל העמדה עד הזמן בו יצטרף לעבור השתלת כליה.  אך במאמץ רב ובתושייה גדולה העבודה הסתיימה.

שלמה יצא להשתלה, בתחושת סיפוק והצלחה. כאשר חזר לביקורת במרפאה הנפרולוגית אחרי ההשתלה צפתה לו הפתעה נעימה שהעבודה שלו נתלתה בכניסה לדיאליזת ילדים כדי שכל מי שמבקר במחלקה יוכל להתרשם מעבודה המדהימה שהוא עשה.