בית הספר לילדים במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים מוכר ורשמי בבעלות מנח"י (מנהלת חינוך ירושלים) ומשרד החינוך התרבות והספורט – ממלכתי דתי. תקן המרכז החינוכי עומד על 7 כיתות ועובדים בו 17 אנשי הוראה: מנהלת, מורות לחינוך המיוחד, מטפלות באמנות, מטפלת במוסיקה, מטפלת באמצעות בעלי חיים ויועץ-פסיכולוג ומזכירה.

בנוסף, אנו עובדים בשיתוף פעולה עם ליצנים רפואיים מעמותת "רופאי חלום", פרויקט פר"ח, מתנדבות, בנות שרות לאומי, סטודנטים בית הספר מכשיר סטודנטים מהאוניברסיטאות והמכללות לעבודה מעשית במקצועות החינוך המיוחד והטיפול בהבעה וביצירה.
המרכז נותן מענה חינוכי בחופשות חג ובחודשי הקיץ במתכונת שונה עד ה 15 לאוגוסט.

ההסטוריה של בית הספר

שערי צדק היה בית החולים כללי הראשון בארץ ששולבה בו מסגרת חינוכית - טיפולית לילדים המאושפזים.

תחילתו של ביה"ס הייתה ביוזמתו של פרופ' זרם פראייר מנהל מחלקת ילדים בשנת 1961 שהבין את הצורך בהעסקת הילדים המאושפזים. מאחר וההורים לא הורשו לשהות לצד ילדיהם במחלקה רוב שעות היום, ייעד  פרופ' פראייר אחות שתפקידה היה לדאוג לילדים ולהעסיקם, לימים נוספה אליה גננת. בשנת 1978 עברה הכתה שינוי. היא הוכרה כיחידה נפרדת וייחודית וקיבלה סמל של מוסד מוכר. עם ההעברה של מחלקת ילדים למבנה החדש של בית החולים שהוקם בפאתי שכונת בית וגן, נתבקשתי על ידי המפקח ד״ר רחמים מלמד להתחיל לעבוד כמורה נוספת במחלקה.

בבואי, לא הייתה גישה סדורה לדרך העבודה הרצויה עם הילדים המאושפזים. פגשתי במחלקה את המורה נעמי נויק אשר הכניסה אותי בחמימות לעבודה.
כל ספרי הלימוד לכל כתות בית הספר ומעט ספרי הקריאה שהיו, רוכזו בחדר קטן. הרחבה במחלקת הילדים הייתה מיועדת למנוחתם של ההורים. בפינת הרחבה היה ארון ברזל גדול עם כל "רכושנו" אשר ננעל בסוף היום. המנעולים נפרצו לעתים קרובות על ידי שוכני הלילה של הרחבה. גם שולחן פורמייקה עם שמונה כסאות רעועים ששמשו את הילדים "עזבו" את מקומם בלילות ובכל בוקר היה עלינו לחפש אותם בחדרים. המקום שודרג בתמיכתם של איידה הופמן מקהילת יחסי ציבור ובעזרתו של יוסף סיקל אחראי על המשק.

בהתחלה התמקדה העבודה בעיקר בהעסקת הילדים ע"י יצירה עם ציוד דל ביותר ובהשלמת חומר הלימודים. במהלך השנים נבנתה ספריה עשירה, זאת לאחר פניה לכל הוצאות הספרים ולספריית הכנסת בבקשה שישלחו לנו מספריהם, בקשה שנענתה ברצון. לא היינו מתוקצבים ע"י אף גורם והיה עלינו ל"שנורר" ממקורות שונים חומר לעבודה. המועדון (כך כינינו את המקום לאחר התלבטויות ושיקולי דעת שונים) רוהט בטוב טעם, ע'י משפחת קליין מבלטימור שתמחה ותרמה שנים בפיתוח המקום והצוות.

לימים, עם קיצור תקופת האשפוז, השתנו מגמות ומטרות העבודה. הורים הורשו ואף התבקשו לשהות עם ילדיהם רוב שעות היממה. ככל שהתקצרו האשפוזים, חלק מהטיפולים הפכו להיות יותר טראומטיים. שינוים אלו הביאו לחשיבה מחודשת ומפרה בנושאי התכנים ושיטות העבודה עם הילדים המאושפזים.

מלכתחילה מטרתנו הייתה השלמת חומר הלימודים שהילד מפסיד בהיותו מאושפז- זו הייתה דרישתו של הפיקוח. מהר מאוד גמלה המחשבה שהילד חייב להיות בריא ובנפשו תחילה , לתת ביטוי לחששותיו ורגשותיו המכבידים עליו בעת אשפוזו ורק לאחר מכן יוכל להתמודד עם השלמת החומר הלימודי, לשם כך בנינו תכניות מיוחדות שמטרתן להקל את העומס הנפשי וצרפנו לצוות מורות לתרפיה בציור, מוסיקה, ספרות, מלאכה, משחקים, הכנסנו פינת בישול- ניסינו לתת לילד חוויות חיוביות ובריאות מחיי היומיום כשהדגש הושם על פיתוח כוחותיו של הילד למען התמודדות טובה יותר באשפוז ובמחלה.

היינו בקשר עם בתי חולים אחרים ותוך התייעצויות וליבון נושאים בעלי עניין משותף, בנינו תכניות עבודה מחודשות עבור הילדים. מאחר וחלק גדול מהילדים המאושפזים היו ערבים, משנת 1985 גדל בית הספר בהדרגה וצורפה אליו מורה ערביה ע'י קצין חנוך, ראש במנהל הצבאי, מר בשארה שגם העשיר אותנו בספרי לימודי בערבית.

המחשב הראשון נתרם על ידי משפחת מקובסקי לזכרה של בתם שירה ז"ל, תרומתם כללה גם ריהוט לחדר עבודה עבור ילדים מתבגרים.

משרד החינוך ובית החולים תמכו בעבודתנו אך עם זאת היינו חריגים מאוד במשרד החינוך וכן בין כתלי בית החולים, כתוצאה מכך חשנו בודדים ומבודדים בשטח.
ארגנו יום עיון לכל אנשי החינוך שעבדו בזמנו במחלקות הילדים בארץ. הצגנו את עבודתנו ודנו בדילמות הרבות העומדות בפנינו. אחת התוצאות של יום העיון הייתה פתיחת פתח להכרה בחשיבות הנושא במשרד החינוך ולמנוי אדם שיעמוד בראש המערכת החינוכית שבבתי החולים. המשרד גם הכיר בצורך שלנו להעסיק פסיכולוג ונפתח צוהר להעברת חוק בכנסת על זכותם של הילדים המאושפזים לשעות חינוך.
המאבק להכרה בזכות הילד המאושפז לקבל שעות חינוך היה ממושך ורק לאחר שנים של דיונים ודחיות הועלתה הצעת החוק בכנסת והוא אושר.
כיום קיימות מסגרות דומות לשלנו בכל מחלקות הילדים בארץ.
כדי להרחיב את בסיס הידע שברשותנו יצרנו קשר עם מוסדות חינוך שונים מכללות, אוניברסיטאות ועם אנשי חנוך באקדמיה המתעניינים בנושא. העברנו הרצאות וקבלנו מתנדבים אשר רצו ללמוד ולהכיר את השטח מקרוב.

בהכירנו את מצב הילדים הרחבנו את מסגרת העבודה לכל ילדי בית החולים והצלחנו להגיע לכל מי שמבקר בו, כולל הילדים שסובלים ממחלות כרוניות, ילדים העוברים טיפולי דיאליזה וכן ילדים המגיעים לטיפולים חוזרים במרפאות והמבקרים תכופות בבית החולים. הרחבה נוספת של ''בית הספר'' נעשתה כאשר הצלחנו להכניס לתוכה ילדים מתחת לגיל 3 אשר לא חל עליהם חוק חינוך חובה. כך התפתח המקום בהתמדה על בסיס וההכרה שיש  להקל על הילד ומשפחתו בהתמודדותם במצב חולי, כאב וסבל ולהחזירו מהר ככל האפשר לשגרת החיים. בהמשך הצלחנו להפעיל את המועדון גם בימי החופשות של בתי הספר.

יש לציין שהנהלת בית החולים עמדה לימיננו לכל אורך הדרך והייתה קשובה לכל צרכינו.
כדי לידע ולשתף את הצוות הרפואי ובעיקר את צוות האחיות בנעשה אצלנו, ערכנו תערוכות של עבודות הילדים והצגנו בפניהם את דרכי עבודתנו בתחומים השונים בהקשר למחלות השונות ולטיפולים אותם הם עוברים.
הכנסנו פינת חי למועדון וזאת לאחר שהצלחנו לשכנע את המערכת הרפואית בחשיבות הקשר המיוחד שהילד יוצר עם בעלי החיים. פינת החי נוהלה על ידי מטפלת מוסמכת שעברה הכשרה בנושא בפיקוח וטרינר.

מחשבים נוספים הוכנסו לבית הספר על ידי תרומה של עמותת ״תללי״ם״ (תכנית לימודים לילדים מאושפזים).
הקמנו מערכת תמיכה שיצרה קשר ותווכה בין בית הספר ״האם״, ההורים ועמותת תללי״ם.
משולש זה היה חשוב כדי להציג בפני ההורים את זכותם להיעזר בעמותת תללי"ם וכן ליידע את העמותה על שחרורם של הילדים החולים ושהותם בבית.

לאחר שנים ספורות נוצר קשר עם מכללת דוד ילין ועמותת "קו אור" – למידה מרחוק לילדים המאושפזים בבתי החולים.
יוזמות התכנית: דרורה אהרוני וד"ר בלהה פיאמנטה. תכנית "קו אור" מאפשרת לילד למידה מרחוק, ולהיות בקשר עם כתת האם שלו. "קו-אור" תרמו מספר רב של מחשבים ניידים ובעזרת התוכנות המיוחדות והייחודיות שפיתחו עבור ילדים מאושפזים , שפתרו את הקשר בין הילדים המאושפזים לבתי הספר.

הצוות החינוכי, הטיפולי והמנהלי היציב והמסור שכמעט ולא התחלף ראה בעבודתו שליחות והוא זה שיזם והציע שיפורים ותכנים חדשים וכך אפשר לנו להתפתח ולהעמיק את החשיבה על מקומו של החינוך בבית החולים.
בין הפעילויות המגוונות שעשינו במשך השנים: יצאנו לימי השתלמות מרוכזים, בנינו את ה ''אני מאמין'' של צרכי הילד ורגשותיו כבסיס לעבודה עם הילד החולה. יזמנו תכניות שונות- תכנית להכנת הילד לניתוח (כולל ספר לילד המנותח) , תכנית להפגת חרדות ולהתמודדות עם כאב, עסקנו בנושא המוות בדיונים ובהרצאות, בנינו בבית ספרנו תכנית יומית, שבועית וחודשית ותכנית אישית לכל ילד, יצרנו קשר עם בתי הספר כדי לקרב את ילדי הכתה אל הילד החולה, יצרנו קבוצות תמיכה להורים בשלוב שיחות עם הפסיכולוג ד''ר לארי ג'ינסטיל, חגגנו בר /בת מצווה לילדים מאושפזים, ולא נשכח את הטיול השנתי של שלושה ימים עם ילדי דיאליזה.

על מכלול פעילותינו זכינו בפרס החינוך של נשיא המדינה לשנת תשנ''ז ובו נאמר:

לצוות ולמנהלת, יהודית בן ששון,

על 'עבודת קודש' ופעילות חינוכית-טיפולית בלתי שגרתית בילדים חולים ומאושפזים מכל הדתות והעדות, על בניית סביבה
ייחודית וגיבוש "אני מאמין" המוצא ביטויו בכל אורחות החיים בבית – הספר, על פעילויות מגוונות המאפשרות לילד החולה להתמודד עם מצבו ועם אשפוזו, על יחס מסור, אישי, חם, מעודד ותומך של הצוות בילד ובמשפחתו, על יחסי גומלין הדוקים עם הצוות הרפואי התורמים להקלת מצבו של הילד המאושפז.

בשנת 2005 הגב' יהודית בן ששון פרשה לגמלאות מאז שרה שושני מנהלת את ביה''ס. משנה זו תקן ביה'ס גדל ל-5 תקנים, נוספה כיתה במחלקת נפרולוגיה.

נוספו אנשי צוות מורה למחשבים ומטפלות באומנות ובמוסיקה.

בשנת 2010 קיבלנו תקן נוסף למחלקת גסטרו והתחלנו להכין ילדים לפרוצדורות הקשורות למחלקה זו.

בשנת 2015 קיבלנו תקן נוסף למחלקת דיאליזה.

בחודש מאי 2015 מחלקות אשפוזים (כירורגיה, פנימית וטיפול נמרץ) עברו לבנין החדש ובאותה קומה ביה'ס לילדים המאושפזים.

בחודש נובמבר 2015 מחלקות אשפוז יום ונפרולוגיה עברו לבנין החדש ונפתחו תתי מחלקות חדשות ששולבו במחלקת אשפוז יום. (אורולוגיה, אורטופדיה, כירורגיה, א.א.ג, גסטרו, לב חזה ומתבגרים)כמו כן נפתחה כתת הכנה לפרוצדורות) צוות ביה''ס גדל מאוד ומונה כ- 17 אנשים.

ביה''ס קיבל את שמו החדש ביה''ס ע''ש אברהם לינקולן.